איפה הרוח?

מאת DoMinorEffect

בסרט "אף פעם לא מאוחר מדי" נוסע בחור בן שלושים במכונית ישנה ברחבי הארץ ומדביק כרזות לשירות הכרויות. על הכרזה כתוב "אף פעם לא מאוחר מדי" אבל הבחור המדביק כולו איחור והחמצה. הוא רק בן שלושים אבל שהות של שמונה שנים בדרום-אמריקה הוציאה אותו מהמרוץ. כי תמיד יש מרוץ, ויש מסלול, ויש קצב ראוי ובגיל שלושים כבר צריך לנחות מהאוויר.

בסרט יש עצבוביות מוגזמת והסצנות אווריריות ומרווחות מדי, אבל שווה לצלוח אותו בזכות רגע אחד שמגיע באמצעו: במהלך נסיעה במכונית הבחור מכניס קלטת ישנה לרדיוטייפ וחווה אלברשטיין מתחילה לשיר. היא שואלת: "אולי ראיתם את הרוח?". הרגע הזה כל-כך דומיננטי בסרט שיוצריו החליטו לפתוח את הטריילר איתו. דקה לתוך השיר הקצב מתחיל להפתיע.

אלברשטיין הקליטה את השיר לאלבום "משירי ארץ אהבתי" שיצא ב-1970. את הלחן כתב מוני אמיריליו ומילות השיר שייכות למשוררת כריסטינה רוזטי, בתרגומה של לאה נאור. בצירוף מקרים מעניין, בפברואר 1970 הוציא ג'ון לנון את הסינגל !Instant Karma. לבי-סייד של הסינגל צורפה הקלטה של יוקו אונו שרה את שירה של רוזטי במילותיו המקוריות – ?Who Has Seen The Wind. ההבדלים בין הביצועים ניכרים: בעוד שג'ון בחר בלחן ויקטוריאני שתואם את תקופתה של המשוררת, אמיריליו העדיף להלחין את הרוח.

התכתבות קצרה עם המתרגמת לאה נאור מגלה שהיא כלל לא היתה מודעת לגירסא של ג'ון ויוקו. היא אהבה את רוזטי ונחשפה אליה בזכות אנתולוגיות לשירה אנגלית שקראה באותן השנים. היא אהבה את שיריה ואף תרגמה שיר נוסף שלה "כשאמות יום אחד, אהובי". רוזטי (1830-1894) חייתה בקרב משפחה אמנותית: אביה היה משורר, אחיה דנטה היה צייר ומשורר, ואח נוסף בשם וויליאם ואחותה מריה, עסקו גם הם בכתיבה. כריסטינה כתבה מילדות ופרסמה כמה שירים במגזיני ספרות ושירה. בגיל 31 זכתה לפרסם קובץ שירים מלא.

כריסטינה כפי שצוירה בידי אחיה דנטה

לנון הוציא את הסינגל, שהפך לאחד המצליחים שלו, כשהיה בן 29 בלבד. הוא צועק בשיר להתעשתות. בז'רגון הרוחני של סוף שנות השישים הוא מציע בפשטות שנהיה אחראים למעשינו. מה שאנחנו עושים עוד יחזור אלינו. בצדו השני של הסינגל יוקו שרה על הרוח לפי עקרון פחות נבואי – אם ראינו את העץ משתחווה, סימן שהרוח חלפה. לימים התווסף שירה של יוקו גם להוצאה המחודשת על גבי דיסק של "אלבום החתונה", אותו אלבום משותף לה וללנון, שנפתח ב-22 דקות של קריאות, גניחות, צעקות, גערות, ונאקות "ג'ון" ו"יוקו". בארץ זכה השיר לגירסא שנייה באכסניה הפוכה – בתוכנית הילדים "קרוסלה" (בלחן אחר). בשני המקומות השיר נראה מודבק במקום הלא-נכון.

אז מה קורה באזור גיל השלושים? רוזטי ולנון היו אז פוריים יצירתית ומחשבתית. הם לא נתנו לרוח לחמוק והמשיכו לרדוף אחריה. וכמו שכתוב בשיר, יש המון סימנים שהרוח עברה, ולי זו אזהרה. די להבחין בנסיגה בכדי לדעת שעוד רגע הרוח תחלוף. אז כחלק ממשבר גיל השלושים החלטתי לנסות לכתוב על מוזיקה. אולי אף פעם לא מאוחר מדי.

מודעות פרסומת