"All folk was once somebody's pop"

מאת DoMinorEffect

הסופר דיוויד פוסטר וולאס, ששם קץ לחייו לפני ארבע שנים, זוכה בארץ לעדנה רבה לאחרונה עם פרסום תרגומים למאמריו, ובינתיים באמריקה מחפשים לו יורש. אחד המועמדים הוא ג'ון ג'רמיה סאליבן, ולא רק בזכות השם המשולש.

סאליבן, כמו וולאס, כותב על החיים המודרניים ועל תרבות עכשווית. הכתבות שלו עוסקות בחיים באמריקה, תוך חיבה רבה למוזיקה. הוא זוכה לפרסם את תובנותיו מעל במות נחשבות, כמו מגזין הניו-יורק טיימס, GQ, וירחונים ידועים נוספים. בשנה שעברה פרסם סאליבן ספר בשם Pulphead, המקבץ 14 כתבות ומאמרים שהתפרסמו לאורך השנים בעיתונות הכתובה (את מרבית המאמרים שבספר ניתן לקרוא ברשת). אחד המאמרים בספר הוא "משוררים אלמונים" המספר סיפור על שיר בלוז עלום, הקלטות אבודות ואולי על חקר מוזיקה בכלל.

הסיפור ב"משוררים אלמונים" מתחיל אי-שם בסוף שנת 98', כשסאליבן עבד כעורך זוטר ב-Oxford American Magazine. במסגרת כתבה על בלוז הוא מקבל מטלה לבדוק מהן מילות שיר ישן מ-1930, שכמה ממילותיו אינן מובנות בהקלטה. השיר הוא Last Kind Words Blues והזמרת ששרה אותו היא Geeshie Wiley – אלמונית שאין כל פרטים מזהים אודותיה, לרבות הדרך הנכונה לאיית את שמה.

השיר נפתח בשלושה בתים מובנים:

[1] The last kind words I heard my daddy say

Lord, the last kind words I heard my daddy say

[2] If I die, if I die in the German war

I want you to send my body, send it to my mother, lord

[3] If I get killed, if I get killed, please don't bury my soul

I p'fer just leave me out, let the buzzards eat me whole

הבעיה מופיעה בבית הרביעי (דקה 1:18). סאליבן מתקשה להבין מה וויילי שרה שם:

 When you see me comin', look 'cross the rich man's field,

If I don't bring you flowers, I'll bring you [a boutonniere?]

סאליבן לא מצליח לפענח מה נאמר במשפט השני ומנחש boutonniere – פרח שעונדים בדש הבגד. אך הניחוש הזה הוא חסר פשר, מה גם שאינו תואם את רוח השיר.

הימים ימי טרום-גוגל וכדי לפענח את מילות השיר צריך להתאמץ קצת. סאליבן יודע שהוא לא יכול לומר לעורכים שלו שהוא כשל במשימת תמלול מילות השיר ומתחיל להתחקות אחר מקורו. בתהליך החיפוש אחר אנשים שיודעים דבר-מה על אודות השיר, הוא מגיע אל ג'ון פאהיי (Fahey).

לפאהיי, אז בן שישים, גיטריסט בלוז, אין מושג. הוא מבקש מסאליבן קצת זמן כדי לצלצל לחברים ולבדוק עמם אך הוא לא מעלה בחכתו דבר. סאליבן נכנס למכוניתו ומאזין לשיר בקלטת שוב ושוב. פתאום הוא מתחיל לשמוע במשפט השני את המילה bolt. הוא חוזר למשרד, פותח את מילון אוקספורד לאנגלית ומתחיל לחפש צירופים עם המילה. לבסוף הוא מוצא הדגמה לשימוש במילה, ציטוט מ-1398 מנוסח באנגלית נושנה, שפותרת את התעלומה:

"The floure of the mele, whan it is bultid and departed from the bran".

 אם כך, וויילי לא שרה flowers, אלא flour (קמח):

If I don't bring you flour, I'll bring you bolted meal.

סאליבן חוזר לפאהיי עם הניחוש, שמסביר לו שהסברה שלו הגיונית: במלחמת האזרחים, כשאזל הקמח היו משתמשים ב-bolted cornmeal (ככל הנראה סוג של קמח תירס).

היום כל התהליך הזה היה נמשך פחות מדקה של בדיקה באינטרנט וסאליבן לא היה זוכה להכיר את פאהיי. אבל עבור סאליבן ההיכרות עם פאהיי מעמיקה את הקשר שלו עם עולם הבלוז והוא עוקב אחרי אנתולוגיות בלוז שיוצאות לאור בארצות הברית. עם המשך ההעמקה, הוא מתוודע לאספני בלוז, אחד מהם הוא היסטוריון בלוז, שבעברו עבד כמדביר חרקים שעבר מדלת לדלת ושאל את דיירי הבתים, "צריכים ריסוס?", לא, "יש לכם תקליטים משונים בעליית-גג?" וכך זכה להרחיב את האוסף שלו ואולי להציל כמה הקלטות מתהום הנשייה.

מאמצעו עובר המאמר לסיקור נבכי חקר הבלוז, דרך אספנים, חוקרים, מוזיקאים, וקצת מאבד עניין לטעמי (וגם מדגיש את ההבדל בין ג'רמיה-סאליבן תאב-הפרטים, לפוסטר-וואלס, שיודע מתי להרפות). אך הדבר המעניין אצל אותם אנשים הוא הידיעה שהמוזיקה שהם מחפשים – והם לא בהכרח יודעים מה הם מחפשים – נמצאת אצל מישהו. "כל מוזיקה עממית היתה פעם פופ עבור מישהו", נאמר במאמר והם תרים אחר השירים האבודים. לפעמים הם מוצאים תקליטים ולפעמים את המוזיקאים עצמם. הם יודעים שאם הם לא ימצאו את המוזיקה החבויה בבוידעמים היא עלולה להיעלם לנצח.

("משוררים אלמונים" מופיע במלואו כאן: pdf; את מילות השיר במלואן ניתן לקרוא כאן)