שפת קודש / שפת סכסוך

המוזיקה של DAM מצוינת. יש להם מקצבים טובים, הסימפולים שלהם ממכרים ובאופן כללי הם סוחפים. הבעיה היא שאני לא מבין מה הם שרים כי מרבית השירים בערבית. להבדיל משירים בשפות אחרות שאני לא מבין (כל השפות בעולם פחות אחת וחצי), כששומעים את דאם יש איזו תחושת נחיצות להבין מה הם אומרים. כי השלישייה הזאת מלוד שרה על החיים כאן, מטר מהמרכז ושנות-אור מהאכפתיות. כי כשרואים את הקליפ המצמרר לשיר שהם שרים במחאה על אלימות במשפחה נגד נשים, רק עולה הסקרנות לשמוע מהם עוד.

אבל דאם לא עושים חיים קלים למאזין העברי. באתר שלהם יש מילים של שירים, לחלקם תרגום לאנגלית. אין תרגום לעברית. לאחרונה הם הוציאו אלבום חדש בשם "דבקה על הירח". יש בו כמה שירים מצוינים. שמו של אחד מהם, "אנא מוש ח'יאן", "אני לא בוגד", גרמה לי לרצות להבין מה הם שרים בו אך הערבית שלי לא מספיקה בשביל להבין מה הם אומרים. למדתי בתיכון חמש יחידות ערבית אבל לא יצאתי משם עם ידיעת השפה. הערבית שמלמדים בתיכון היא שפה סטרילית. היא ערבית בלא ערבים. היא שפה ללא דוברים. היא לא הערבית של לוד.

ניסיתי לתרגם את השיר והצלחתי בקושי חצי. ידידי עיסא תירגם עבורי את השיר במלואו וגם הפנה אותי למישור החבוי בשיר – הציטוטים משירו של מחמוד דרוויש, "תעודת זהות". כדי להבין את "אני לא בוגד" כדאי קודם לקרוא את שירו של דרוויש (נלקח מכאן, בתרגום עירין סיגל וסמי שלום שטרית):

תאמר נאפר, הדמות המוכרת ביותר מההרכב, סיפר בראיון ל"הארץ" על השיר כך: "השיר זה מוחה נגד הצביעות של העולם הערבי, שמצד אחד מתרפק על ההיסטוריה הפלסטינית שלפני מלחמת 48’ ומצד שני רואה בפלסטינים אזרחי ישראל, וחברי DAM ביניהם, משתפי פעולה ובוגדים… מה שעשינו בשיר הזה זה לבקר את הגעגועים הרומנטיים של העולם הערבי לערים הפלסטיניות של לפני 48’. בכל השירים תמיד תמצא את חיפה, ירושלים, חיפה, ירושלים. אנחנו הלכנו על ההיפ־הופ של זה. על ע’גמי, על ג’ועריש, על דהמש. על השכונות האלה אין שירים רומנטיים, אבל השכונות האלה הן המציאות שלנו. כשאנחנו אומרים את השמות האלה בשיר אנחנו מעבירים מסר, מעבירים את התרבות שלנו".

הביקורת של נאפר כלפי חוץ לא הופכת את השיר קל להאזנה לאוזניים עבריות. יש בו ביקורת ישירה על ישראל ודיבור מפורש על רעיון השיבה, הקונצנזוס המאחד של מרבית הספקטרום היהודי בישראל. האם דאם רוצים בכלל להיקרא בעברית? לא בטוח. בשיר הם אומרים "הערבית שפת אם, העברית שפת הסכסוך". אני חושב שהם מספיק מעניינים ורהוטים כדי להישמע ולהיות מוכרים למאזינים העבריים. דאם דוחים את הדיבור על חיים של דו-קיום. הם רוצים מעשים. הם מבקשים קודם לראות תוצאות בשטח, לא להתחנף לאף אחד, לא לקהל העברי-ישראלי ולא לערבי-ישראלי. הם באים מלוד – עיר שזוכה לבולטות תקשורתית בזמן האחרון עם עליית סדרה אודותיה ופרסום דו"ח המבקר על המחדלים במוסדותיה. בשיר הם קוראים לכל מי שמבקר אותם על דעותיהם שיתחלף איתם ליום אחד בחייו ואז שידבר. אם מאזינים לשירים שלהם, החיים בסביבה אלימה מבית ומחוץ, הקטלוג האינסופי, הביקורת על המדינה, צריך להוריד בפניהם את הכובע על הכח להמשיך ביצירת מוזיקה ולא לשקוע בייאוש.

(תודה רבה לעיסא על התרגום; לצערי לא מצאתי את השיר המקורי חופשי ברשת. אם מעניין אתכם לנסות, ניתן למצוא אותו באייטיונס; התרגום הוא מילולי בלבד ומאפשר להבין בקווים כלליים את השיר אך לא מעבר לכך. נותרו בו כמה מקבצי משפטים סתומים. הערותיי בסוגריים מרובעים; תיקונים ושיפורים יתקבלו בברכה; כאן המקור)

אני לא בוגד / DAM

אני מהנגב, אני מיפו/ מעין חוד, אני מעכו/ מג'ואריש, אני מנצרת/ אני מרמלה.

אח, מה יש לכם מאיתנו עם תעודת הזהות שלנו, תרשום, תרשום/תרשום, אני מהערבים, שיש להם ספקות / אני מהערבים, שיש להם התחבטויות/ בראש העמוד הראשון, משפט:/ הערביוּת היא לא רשיון, ואתם לא מוכרים את הסחורה/ ‎ערבי ישראלי? איך הגעתם למסקנה/ ישראל פרסמה את גזר הדין, פעלתם לדו-קיום/ להבהרת הלעג, לדוגמא/ הסורים או המצרים לצרפת או לבריטניה/ מאחדים אותה בחנופה, ולא כעלבון/ מתייחסים אלינו כאל מתיישבים, ככובשים/ אנחנו דורשים לשפר את היחס (אלינו)/לא לכנות אותנו בשמות שלא בחרנו /תתחילו להשתתף בתיקון, בהבנת הבעיה /אצלנו יודעים מי אנחנו, והדרך לא נשכחה /אבל אצלכם, נתקלתי בנערה/ "האם פלסטין עדיין כבושה?", היא ברצינות שאלה.

אין מים בכל השכונה שלי (אני לא בוגד)/ יש יותר תלמידים מכיסאות (אני לא בוגד)/ אבן ירושלמית בכל הבית שלי (אני לא בוגד)/ אני לא בוגד, אני לא בוגד/ בעבודה ביקשו שאשנה את השם (אני לא בוגד)/ מבקר את החברים שלי בכלא (אני לא בוגד)/ כדי לבקר את המשפחה שלי אני מבקש רשות (אני לא בוגד)/אני לא בוגד, אני לא בוגד.

תרשום, אני נושא תעודה כחולה / תרשום, אני רואה שצבע התעודה שקוף/ תרשום, בראש הדף, המשפט הראשון:/ אם השיבה היא גוף משותק, אנחנו הצעד הראשון/ תרשום, נשתה חלב בחנות, ונבקש "חלב" [בהגייה עברית]/ תרשום, הערבית שפת אם, העברית שפת הסכסוך/ תרשום, לחיות בדו-קיום? תרשום, פרחים של שלום?!/ האויב רואה בנו קוץ נעוץ ברגליים / תרשום, אנחנו כלואים, מתים מירי-אש/ אתם אחיי, אל תחרימו אותי / הוא מייהד [את שמות הרחובות] ואנחנו מכנים בערבית את שמות הרחובות / כשאתם מבקרים אותי אל תתבלבלו בדרך/ למרות החרם התרבותי, הערבית משקשקת בלשוננו/ אומרים לנו, אתם עם השלום, אנחנו אומרים – עם הלהתראות/ למה כשאני נבחן ל"סטאר אקדמי" אני נדחה? /הייתי חייב לדבר בשפתם, "בונסווה, מרסי בוקו".

אני לומד דרבוקה (אני לא בוגד)/ באותו החדר חיינו שבעה (אני לא בוגד)/ סבי מת כשהוא חובש כאפייה [מתייחס לשיר של דרוויש]/ אני לא בוגד, אני לא בוגד/ בכיתי כשנאצר מת (אני לא בוגד)/ הבן שלי הוגה את האות צ'אד[שם נרדף לערבית] (אני לא בוגד)/ אנחנו רוקדים דבקה בשמחות/ אני לא בוגד, אני לא בוגד.

אתה חי את חייך, לא את חיי, אם היית רק מנסה/ מהאנחות שלי, ולא מהכאבים שלי, היית מקבל אותי ומבין את המהות שלי/ אם אשים אותך יום אחד במצבי/ המוטו שלך היה – אני לא עוזב את הבית שלי/ בענפים תופסים ולא עוזבים / לילדים שלנו מורישים את שם פלסטין / לא תעזו, לא תשלטו בי בחולשה שלי /רק תבין, אני מוציא ממנה את הכוח שלי/  אתה חי את חייך, לא את חיי, אם היית רק מנסה/ מהאנחות שלי, ולא מהכאבים שלי, היית מקבל אותי ומבין את המהות שלי / מי שמתגייס אליהם הוא חלק קטן מאיתנו / והראשון שמצטרף הוא בטוח כבר לא מאיתנו / זה הסיפור בכך שהגזענות שולטת / חלק מהחלשים מקבלים את תפקיד הקורבן /ואתה שופט אותנו ביחס לשחקנים הכלואים / הסופרים המתים לעומת העונש הזה [לא הבנתי את שני המשפטים האחרונים].

"תוסיף זעתר, קצת שמן-זית" (אני לא בוגד)/ המשטרה דחקה אותי לקיר (אני לא בוגד)/ הילד התשיעי אחרי הקיץ (אני לא בוגד) [כמו בשיר של דרוויש]/אני לא בוגד, אני לא בוגד/ שמי הוא בערבית (אני לא בוגד) /סללו כביש באמצע האדמה שלי (אני לא בוגד)/ מי אתה שתשלוט בי (אני לא בוגד)/ אני לא בוגד, אני לא בוגד.

אני מהנגב, אני מיפו, מעין חוד / אני מעכו, מג'וואריש, אני מנצרת, אני מחיפה / מדאר אלחנון, אני מטירה, אני מדהמש, אני מחליסה / אני משניר, מאום אל-פחם, מבאר-שבע, אני מסח'נין / מג'סר א-זרקא, ממג'ד אל-כרום, אני משכונת הרכבת, אני מאיקרית / אני לא כאן, אני מרמלה, אני מציפורי, אני מאל-בירווה /אני מרהט, אני מברעם, אני מעג'מי, אני לא כאן /אני מלוד.